השכרות רכב שלמה (1987) בע"מ נ' בצר

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספית שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 29.10.10 ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

אין חולק כי רכב הנתבע נסע עם רכבו לאחור, בחניית ביתו, ותוך כדי כך פגע ברכב התובעת.

על מנת לסבר את האוזן, הנתבע פגע ברכב התובעת כאשר רכב התובעת היה בחנייה, ללא נהג. הנתבע השאיר את פרטיו על גבי חלון רכב התובעת.

כמו כן, הנתבע אינו חולק על הנזק הישיר שנגרם לרכב התובעת, וסכום של 1,227 ₪ בגין הנזקים הישירים שולמו לתובעת.

סלע המחלוקת נסובה סביב שכ"ט השמאי – האם כאשר בחרה התובעת לפנות לשמאי הגדילה את הוצאותיה באופן משמעותי? לפיכך, האם זכאית היא בגין רכיב זה?

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, אירוע התאונה ואירוע הנזק אינם מוכחשים על-ידי הנתבע, ועצם גילוי אזרחות טובה אינה מזכה בפרס.

זאת ועוד, עובר לתביעה שוחחה התובעת עם הנתבע ונשלח מכתב דרישה מיום 19.12.10. כמו כן, נוהלה שיחה עם ב"כ הנתבע באשר לשכ"ט השמאי, אך זה עמד על כך כי אין הוא צריך לשאת בתשלום שכר זה.

לאור האמור, יש לקבל את התביעה, ולפסוק הוצאות.

לטענת ב"כ הנתבע, יש למחוק את התביעה ולהעבירה לפסים רגילים, מאחר ולא הוגש תצהיר.

לטענתו, קיבל את מכתב התובעת בו נדרש לשלם את סכום הנזק, בתוספת שכ"ט השמאי, ושכ"ט עו"ד אשר כתב את המכתב.

לשיטתו, לא היה מקום לפנות לשמאי, שהרי אין חובה להפעיל שמאי, הגם שאם הוא מודה מראש על חבותו בתאונה, הוא לא צריך לשלם את שכ"ט השמאי.

לאור האמור, על בית-המשפט לדחות את התביעה, ולא ליתן יד לתביעות מסוג דא.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – האם תביעת התובעת בגין שכ"ט השמאי בדין יסודה?

כעולה מכתב התביעה, הסכום הנתבע הינו סך של 677 ₪ המורכב משכ"ט שמאי בסך של 517 ₪, יום השבתת רכב בסך של 120 ₪, בתוספת ריבית והצמדה בסך של 40 ₪.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, סבורתני שהתובעת זכאית לשכ"ט השמאי.